החלטה בתיק בש"א 1269/08

1.       בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל העדר סמכות מקומית.

2.       בכתב התביעה טענה המשיבה, קריסטל מוצרי צריכה בע"מ, כזאת: בבעלותה מגרש בעיר באר שבע אשר שימש לחניה (המגרש הוא בבעלות משותפת שלה עם חברת נציבים נכסים וציוד בע"מ. אולם חברת נציבים, אף שהיתה לצדה של קריסטל לאורך השתלשלות העניינים, איננה צד להליך זה, ועל כן נתעלם מחלקה בפרשה). עיריית באר שבע יזמה תכנית מתאר מקומית להקמת "תכנית מרכז בית הצעירים". לשם מימושה של התכנית במלואה היה צורך לעשות שימוש גם במגרש שבבעלות קריסטל. העירייה החלה בהליכים להפקעת המגרש. קריסטל הגישה את התנגדותה לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז דרום. בין הצדדים התפתח משא ומתן, שהבשיל לכדי הסכמה. זו באה לידי ביטוי בהסכם עקרונות שנחתם בין נציגי קריסטל לבין עו"ד אלישע פלג, היועץ המשפטי של העירייה, והמהנדס צבי טל יוסף, אשר ייצגו את העירייה. בהסכם העקרונות נכתב, בין היתר, כי "עו"ד אלישע פלג והמהנדס צבי טל יוסף מצהירים כי הם רשאים לחתום ולהתחייב בשם העירייה בענין הסכמים אלו". עם זאת צויין שם גם כי "החתימה הסופית תעשה ע"י הגורמים המוסמכים הן בקריסטל והן בעיריה", וכן כי "הסכמים אלו טעונים אישור מועצת העיר ב"ש ודירקטריון קריסטל...".

3.       על-פי ההסכם התחייבה העירייה התחייבויות שונות לטובת קריסטל, בעיקר בקשר עם החניון שתבנה העירייה במגרש, בתמורה להסרת ההתנגדות לתכנית. מיד לאחר חתימת ההסכם הסירה קריסטל את התנגדותה לתכנית, ובו ביום אושרה התוכנית בוועדה.

4.       בחלוף תשעה חודשים הצליחו הצדדים להסכים על נוסחו של ההסכם המפורטביניהם, המתבסס על הסכם העקרונות. עו"ד פלג אישר בחתימתו כי הנוסח מוסכם עליו. לטענת קריסטל, במשך חודשים ארוכים לאחר מכן פנו נציגיה  חזור ופנה לעו"ד פלג בבקשה לתאם מועד לחתימה מלאה על ההסכם המפורט בנוסחו הסופי. לשיטתן, הן לא זכו למענה, ובפעמים שבהן נקבע מועד לחתימה, הוא בוטל לבסוף.

5.       בינתיים הושלמה בניית החניון. לטענת קריסטל הפרה העירייה ומוסיפה להפר את ההתחייבויות שלה על-פי ההסכם בכמה עניינים, כגון האיחור בהשלמת העבודות, ההימנעות מפתיחת החניון בתשלום ועוד כהנה וכהנה. לאחר שמועדים חדשים שנקבעו לחתימת ההסכם בוטלו אף הם, הגישה קריסטל את התביעה שבהליך העיקרי דנן, לאכיפת התחייבויותיה של העירייה מכח ההסכם ולפיצוי בגין הפסדים שנגרמו מאי-קיום ההתחייבויות עד עתה.

6.       העירייה, מצדה, מודה כי נחתם הסכם העקרונות, ומודה בכך שבעקבותיו הוסרה התנגדותה של קריסטל לתוכנית המתאר. ברם, לשיטתה, חתימתו של עו"ד פלג על טיוטת ההסכם המפורט אינה אלא הסכמה להעבירו להליך של אישור בעירייה. בסופו של דבר ההסכם המפורט לא נחתם, ולפיכך טוענת העירייה כי ההסכמים אינם מחייבים אותה כלל, לאור הוראתו של סעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש], לפיו הסכמים מסוג זה יהיו ברי תוקף רק אם נחתמו על-ידי ראש העירייה וגזברה.

7.       זהו הנימוק העומד גם מאחורי בקשה זו: העירייה מודה כי אמנם בהסכם המפורט, בסעיף 22, נקבע כי סמכות השיפוט בסכסוכים הקשורים בהסכם תהא נתונה לבתי המשפט המוסמכים בתל אביב ובירושלים, אולם לשיטתה, מעת שלא נחתם ההסכם על-ידי ראש העירייה וגזברה, כפי שההסכם משולל תוקף, כך תניית סמכות השיפוט שבו איננה תקפה.

8.       טענה זו של העירייה אינני מקבל. על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, ריח של חוסר תום לב עולה מן הבקשה. אין מחלוקת בין הצדדים כי על סמך הסכם העקרונות הסירה קריסטל את התנגדותה לתכנית, והדבר איפשר לעירייה לבצע את בניית הפרוייקט בשלמותו. קריסטל קיימה אפוא את חלקה בהסכם, או לכל הפחות בהסכם העקרונות, במלואו. העירייה, מצדה, הסכימה כמה פעמים לתאם מועד ל'טקס החתימה'. היא לא מכחישה זאת, אלא רק טוענת שדי בכך שלא התבצעה החתימה למעשה כדי ליטול מן ההסכם את תוקפו. בנסיבות אלה, ולאחר שהצד השני קיים את חיובו במלואו, ספק בעיניי עד כמה תוכל העירייה להסתמך על סעיף 203 לפקודת העיריות הנ"ל כדי להשתחרר מחיוביה שלה.

9.       טעם נוסף לדחיית הטענה נעוץ במיהותו של טוען הטענה בדבר העדר התוקף של ההסכם. דומני כי יש להבחין בין מקום בו טענת אי-תוקפה של תניית מקום שיפוט בשל אי-תוקפו של ההסכם כולו נטענת על-ידי התובע, לבין מקום שבו היא נטענת על-ידי הנתבע. במקום בו התובע הוא הטוען זאת, יש טעם נכבד לקבלה. התובע הוא יוזם התביעה, והוא גם יוזם הטענה. ואם יגיש תביעה, המתבססת על שלילת תוקפו של  הסכם, אל בית משפט שסמכותו נובעת אך ורק בהסתמך על אותו הסכם, תהיה בכך סתירה פנימית חמורה. 

10.     מנגד, כאשר הנתבע טוען להעדר סמכות שיפוט משום שטוען הוא לבטלותו או לחוסר תוקפו של המסמך המבסס את התביעה, קשה יהיה לקבל את טענתו. קבלת הטענה במצב דברים שכזה תאפשר לכל נתבע לכפור בהסכם כולו, כדי להשתחרר מעולה של תניית השיפוט המקומי, אם זו אינה לרוחו. תניית מקום שיפוט בכל הסכם תיעשה כך, בקלות רבה, פלסתר (וראו עוד מה שכתבתי בעניין זה בת"א 8030/07 פלונית נ' סלים (ניתנה  ביום 2.9.07)).

11.     אשר על כן, הבקשה נדחית.

העירייה תשא בהוצאות הבקשה וכן תשלם לקריסטל שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

ניתנה היום, כ"ט באדר א התשס"ח (6 במרץ 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.